אני זוכר שהייתי מקריא לילדי סיפורים לפני השינה, אני זוכר גם את עצמי קורא ספרים ונכנס לעולם אחר, היום אני קורא פחות, האם זו תופעה אישית שלי או שיש פה איזה עניין גלובלי? קראתי קצת על הנושא באתר https://humanitasprize.info
השפה העברית היא שפה מאוד מיוחדת, עתיקה, ניתן למצוא כתבים עבריים מלפני אלפי שנים, העם היהודי תמיד היה עם מאוד משכיל ותמיד העריך ספרים והעריך תלמידים חכמים יודעי תורה ודעת. על פי חכמת הקבלה העתיקה, שמקורה ביהדות, יש חשיבות מאוד גדולה לאותיות העבריות, הן לא רק משמשות לפענוח השפה אלא הן מייצגות סימנים, עשרים ושתיים צורות של השפעת הכוח העליון. חכמת הקבלה חוקרת את הכוח העליון דרך השפעתו על האדם שבנוי מרצונות אגואיסטיים שדרך תהליך ארוך נדרש לתקן עצמו כך שכל רצונותיו יהיו אלטרואיסטיים כשל צורת הכוח העליון, השינוי הזה מתבצע דרך "אותיות עבודה" והאותיות העבריות הן למעשה סמלים לכך.
בעוד שבעבר התייחסו לאותיות כסמלי כח רוחני, לאנשים היום אין סבלנות לקרוא. זה מתחיל כבר מהילדים שיש להם שפה משלהם, סימנים, אימוג'ים, שבשילוב עם חזרה על אותיות כמו 'חחחחחחחחחח' יכולים לתקשר זה עם זו ולהבין בדיוק מה נאמר בדרך הכי קצרה ומתומצתת. מעניין מה היה קורה אם היינו מבקשים מאותו איש עתיק מלפני אלפי שנים לפרש הודעה של ילד לילד אחר שנשלחה בטלפון, הוא בוודאי היה סבור שאנו מאוד חכמים אבל אין לנו את העומק והעושר ששפה יכולה להעניק לתקשורת בין אנשים.
התקופה של הספרים המסורתיים אט אט הולכת ויוצאת מהעולם ואולי תתחלף לצורה דיגיטלית. אני מקווה שנשכיל לשמר ספרים כעושר תרבותי ושפתי, כדרך לרכישת שפה והעמקת התקשורת ביננו וכמקור של ידע ודימיון לכולנו ושנצליח להעביר את האהבה לקריאת ספרים והחשיבות שבקריאתם לילדינו.