אנשים רבים מגדירים את עצמם כאנשים העוברים תהליך של התפתחות רוחנית, גם אני הגדרתי את עצמי ככזאת. בדרכי אחרי המשמעות לחיים כאן בעולם הזה, בחיפוש אחר המשהו הגבוה מאיתנו, הנעלם מעינינו והגבוה מכל הקיים, הגעתי לכל מיני מחוזות שהחשבתי אותם לרוחניים. לימודים שונים פתחו בפניי את המיסטיקה.
הגעתי לקורסי תקשור למיניהם במטרה להגיע למוח העל שבו מצוי כל הידע הקוסמי. אכן, למדתי ותרגלתי תקשור ואפילו תקשרתי די טוב. הופתעתי כל פעם מחדש מהיכן מגיעים הדברים שראיתי והמשפטים שיצאו מפי. למדתי עם מתקשרת מדהימה קורס של מוות ולידה ומה שביניהם. ניסינו להתחקות אחרי מה שמצוי מעלינו, משהו נשגב מבינתנו. למדתי להכיר את למוריה העתיקה והכהן הגדול שלה והגעתי עד להר שסטה שבקליפורניה כדי לפענח את עיר האור טלוס עם קבוצת הלימוד שלי. הקפדתי על מדיטציות וחיבור לכוח שמעל. למדתי כל מיני טכניקות לריפוי לא קונבנציונלי והופתעתי עד כמה זה פועל.
עברתי קורס ועוד קורס ועוד אחד ובכולם היה המוטו של ההתפתחות האישית של כל אחד ממשתתפי הקורס כיחיד, לא כחלק מעולם שלם. בכולם הרגשתי שמצד אחד מנסים ללמד אותי להקטין את האגו שלי, להתכופף בפני אחרים, אך מצד שני כל מה שעמד מאחורי הלימוד היה האדרת האגו: אני מתקשרת, אני מודעת, אני מתחברת לנשגב, לי יש כוחות, אני יכולה. אני, אני ואני וכך כמובן גם חבריי לקורסים. חלקם אפילו הרהיבו עוז ואחרי קורס אחד של מספר חודשים הגדירו עצמם כמקצועיים, הוציאו לעצמם כרטיס ביקור והחלו לעסוק בקריאת כף יד, בתקשור עם המתים, כאסטרולוגים וכו'.
בכול הקורסים נהניתי אך הרגשתי שזה ממש לא מה שאני מחפשת. אני מחפשת את ההוא, את הכוח שמעל, זה שמנהל את כל מה שקיים וגם אותי. אני לא חיפשתי את עצמי, חיפשתי את מי שמנהל אותי. ברור לי שכל הקורסים שעשיתי וכל ההתנסויות הכינו אותי לקראת המשהו האמיתי בשבילי. בנקודה מסוימת בחיים שלי הגעתי למקום הנכון להתפתחות רוחנית, לחכמת הקבלה. בלימוד חכמת הקבלה אני נמצאת כבר עשר שנים, וזהו המקום הכי נכון לי להתפתחות רוחנית. הלימוד הוא בקבוצה ולומדים להכיר את הכוח העליון שמנהל את כל הקיים. אנחנו מתרגלים כקבוצה מהי אהבת חברים, איך אפשר לממש את הכלל של ואהבת לרעך כמוך, אנחנו חוקרים, לומדים, מתבוננים ומתייגעים להגיע לתכונת האהבה של הכוח העליון, כדי לגלות אותו בקרבנו. זוהי בעבורי התפתחות רוחנית.