התקופה שהגיעה בעקבות משבר הקורונה לא ברורה, היא גורמת לנו לחשוב קצת מה קורה עם מערכת החינוך והאם היא באמת נותנת פתרון לדאגות האמיתיות של ההורים כלפי הילדים. האנושות עשתה צעדים משמעותיים קדימה בהתפתחותה הפנימית, הרגשית, התרבותית והטכנולוגית אולם מערכת החינוך לא השתנתה במהותה. מורים עדיין שופכים ידע על תלמידים שבקושי רב מקשיבים.
הטעות הראשונה של מערכת החינוך שהיא מעתיקה את המערכת הפיזית אל הסביבה הווירטואלית בבית. אסור לנו לסחוב אחרינו את העולם הישן, זה שהיה טרם ימי הקורונה, עולם של ניצול וחמדנות, תנאים סביבתיים של אגו מסואב וזלזול. הסגר והבידוד הפחיתו במקצת את הסערה האנושית, בלמו אותנו מביצוע צעדים חפוזים וחייבו אותנו לעשות חשבון נפש לגבי העתיד. המלאכה עוד מרובה, אבל רובנו מרגישים שעולם חדש בפתח, שהיחס לטבע הסובב שמתגלה כטבע אינטגרלי, מתחיל לקבל בתוכנו תפנית.
חינוך, בהגדרה הרחבה שלו, הוא תהליך של התאמת האדם לחוקי הטבע. בתקופה שבה הקורונה מכה בנו בעוצמה, חשוב להבין איזה חוק אנחנו מפרים בתוך מערכת הטבע הסגורה. הקורונה היא לא רק נגיף ביולוגי, אלא תוכנת לומדה. היא תלך מכאן רק אם נחנך את עצמנו לחשוב על טובת הזולת במקום על הנוחות הפרטית שלנו. אם ניתן אחד לשני דוגמה טובה של שמירה על כללי הזהירות מתוך דאגה שלא נזיק לבריאותו של אף אחד, גם אם נראה לנו שאנחנו בריאים לחלוטין. כאשר כוונות כאלו ימלאו את האוויר, לא יהיה מקום לשום כוחות מזיקים לעבור בינינו וכל אחד ירגיש מוגן על ידי הדאגה הכנה של האחרים.
הטוב שבחיבור אם הילדים ילמדו על החיים דרך קריאה בספרים שהם אוהבים ויצפו בסרטים ובסרטונים מרתקים אפילו שיהיה זה דרך הנייד, סביבת עולמם הטבעית אז בוודאי שתהיה להם תועלת גדולה. לילדים יהיה עניין רב יותר בתוכן הנלמד, הם ייצברו תובנות למכביר, מצב רוחם ישתפר פלאים והם יהיו רגועים.