הרבה מחברי החלו להתעניין לאחרונה באופן בלתי מוסבר בלימודי קבלה, מה שהביא אותי לשאול את עצמי, אולי אני מחמיצה משהו? כדרכי, פניתי ל"רב גוגל", בניסיון לקרוא ולהבין על מקובלים וקבלה. על ההתחלה נגלו לפני תמונות של רבנים מקובלים; הופתעתי בגדול!
ראיתי את תמונותיהם של הרב קוק, של בעל הסולם, של המקובל הרב ברוך אשלג, של הרב חיים כהן (חובש הקסקט) ושל מקובלים נוספים, כשכל אחד מהם נראה כאברך או כאדם דתי מן השורה, ללא כל קשר למספר העצום של תלמידים שנהרו אחריו וללא כל סממן חיצוני כזה או אחר שיעיד על גדלותו הרוחנית.
מהתעמקות נוספת בקורות חייהם, התבררה לי עובדה מפתיעה נוספת, לא פחות משמעותית. בניגוד למה שידוע שתלמידי חכמים "תורתם אמנותם", הרי שדווקא אותם מקובלים ענקיים עבדו לפרנסתם, ואף חייבו את תלמידיהם להקפיד על כך.
האר"י הקדוש למשל, עבד כסוחר תבלינים. כשהגיע לצפת הוצאה לו מישרת הוראה בבית המדרש, אך סירב להרוויח מהעברת הידע הרוחני לתלמידים. בעל הסולם, רכש טרם הגעתו לארץ מכונה לעיבוד עורות, כדי לעשות לפרנסתו. לימים, בהיותו בירושלים וכשנתגלה שם כמקובל, התבקש ללמד בישיבת חיי עולם, שם השתכר לירה אחת(!) בנו, המקובל הרב ברוך אשלג, התפרנס מעבודה בבניין ובסלילת כבישים. המקובל חיים כהן, עבד כל חייו במחלבה ממנה התפרנס ושבעטייה זכה לכינוי "החלבן".
ההקפדה של המקובלים עם תלמידיהם בדבר חובת הפרנסה דרך עבודה, לא בכדי הייתה. היא היוותה חלק מההתקדמות הרוחנית הנכונה. כתב על כך הרמב"ם: "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חִלֵּל את השם וּבִזָּה את התורה וְכִבָּה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא.." והוסיף בכותבו על דברי תורה "אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן. ועוד צוו ואמרו: אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון וסוף אדם זה שיהא מְלַסְטֵם את הבריות". מכאן, מכאן, שהעבודה הרוחנית הנכונה על פי המקובלים כוללת עבודה לפרנסה, ואין לה תחליף.