מדע בדיוני שבה את לבי בתור נער. המדע הבדיוני הקלאסי שסיפר על העולם המתקדם עם חידושים טכנולוגים שעולים על כל דמיון. בעיקר אהבתי ספריו של סופר בשם אסימוב, לימים יצרו סרט בשם אני רובוט על פי ספריו. סגנון אחר של מדע בדיוני היו ספרי הפנטזיה. הסופר היה בונה עולמות עם גיבורים שהיו מגשימים את חלומותיי. אהבתי לצלול לתוך העולמות הדמיוניים שיצרו הסופרים ולחיות בם.
לימים כשבגרתי, נתקלתי בטקסט שתפס את עיני. המילים התחילו כך "בטרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור אין סוף ממלא את כל המציאות…". כנראה הנטייה שלי למדע בדיוני משכה את תשומת לבי לטקסט הזה והתחלתי לבדוק ולחקור מי כתב אותו ועל מה מדובר. לא תיארתי לעצמי איזו דלת אני פותח ולאיזה כיוון בחיים אני עתיד לפסוע כתוצאה מהחיפוש אחר התשובות לשאלות הללו.
עד לאותו זמן הדעה שלי על חכמת הקבלה הייתה שחכמת הקבלה היא סוג של מיסטיקה ומקובלים הם אנשים המחלקים קמעות לאנשים המאמינים שיש להם כוחות מיוחדים. בחיפוש אחר כותב המאמר גיליתי שהכותב הוא רבי יצחק לוריא הידוע יותר בכינויו האר"י הקדוש. התברר לי שהאר"י היה מקובל מיוחד במינו שפיתח שיטה המאפשרת לכל אדם ללמוד את חכמת הקבלה. הבנתי שחכמת הקבלה רחוקה מהמחשבה שלי עליה כמיסטיקה כרחוק מזרח ממערב.
למדתי לדעת שהמציאות עולה על כל דמיון שקראתי עליו בסיפורי המדע הבדיוני. התברר לי שחכמת הקבלה עוסקת במהות ומטרת הבריאה. הבנתי שיש שני עולמות – עולם גשמי, שזהו העולם שבו אנחנו חיים ומתקיימים ויש בנוסף עולם רוחני, שהוא קדום לעולם הגשמי שלנו. יתרה מזו הוא הסיבה להיווצרות העולם שלנו.
העולם שלנו והעולם הרוחני מתקיימים במקביל כאשר העולם שלנו הוא עולם של כוכבים וגלקסיות וכדור ארץ אחד שכנראה רק בו יש חיים. העולם הרוחני הוא עולם של כוחות ונשמות המגשימים את את מהותם ואת תפקידם בתוך המציאות הרוחנית מעל זמן, תנועה ומקום.
ההפתעה הגדולה ביותר הייתה בהביני שהגיבורים הגדולים הן בעולם שלנו והן בעולם הרוחני הם מקובלים שהצליחו לרכוש יכולת מיוחדת לחיות בעולם הזה ובעולם הרוחני .יותר מכך, המקובלים מתייחסים לחיים בעולם הזה כתקופה חולפת בעוד שקיומם בעולם הרוחני הוא נצחי.