הגעתי לקורסי תקשור למיניהם במטרה להגיע למוח העל שבו מצוי כל הידע הקוסמי. אכן, למדתי ותרגלתי תקשור ואפילו תקשרתי די טוב. הופתעתי כל פעם מחדש מהיכן מגיעים הדברים שראיתי והמשפטים שיצאו מפי. למדתי עם מתקשרת מדהימה קורס של מוות ולידה ומה שביניהם. ניסינו להתחקות אחרי מה שמצוי מעלינו, משהו נשגב מבינתנו. למדתי להכיר את למוריה העתיקה והכהן הגדול שלה והגעתי עד להר שסטה שבקליפורניה כדי לפענח את עיר האור טלוס עם קבוצת הלימוד שלי. הקפדתי על מדיטציות וחיבור לכוח שמעל. למדתי כל מיני טכניקות לריפוי לא קונבנציונלי והופתעתי עד כמה זה פועל.

עברתי קורס ועוד קורס ועוד אחד ובכולם היה המוטו של ההתפתחות האישית של כל אחד ממשתתפי הקורס כיחיד, לא כחלק מעולם שלם. בכולם הרגשתי שמצד אחד מנסים ללמד אותי להקטין את האגו שלי, להתכופף בפני אחרים, אך מצד שני כל מה שעמד מאחורי הלימוד היה האדרת האגו: אני מתקשרת, אני מודעת, אני מתחברת לנשגב, לי יש כוחות, אני יכולה. אני, אני ואני וכך כמובן גם חבריי לקורסים. חלקם אפילו הרהיבו עוז ואחרי קורס אחד של מספר חודשים הגדירו עצמם כמקצועיים, הוציאו לעצמם כרטיס ביקור והחלו לעסוק בקריאת כף יד, בתקשור עם המתים, כאסטרולוגים וכו'.  

בכול הקורסים נהניתי אך הרגשתי שזה ממש לא מה שאני מחפשת. אני מחפשת את ההוא, את הכוח שמעל, זה שמנהל את כל מה שקיים וגם אותי. אני לא חיפשתי את עצמי, חיפשתי את מי שמנהל אותי. ברור לי שכל הקורסים שעשיתי וכל ההתנסויות הכינו אותי לקראת המשהו האמיתי בשבילי. בנקודה מסוימת בחיים שלי הגעתי למקום הנכון להתפתחות רוחנית, לחכמת הקבלה. בלימוד חכמת הקבלה אני נמצאת כבר עשר שנים, וזהו המקום הכי נכון לי להתפתחות רוחנית. הלימוד הוא בקבוצה ולומדים להכיר את הכוח העליון שמנהל את כל הקיים. אנחנו מתרגלים כקבוצה מהי אהבת חברים, איך אפשר לממש את הכלל של ואהבת לרעך כמוך, אנחנו חוקרים, לומדים, מתבוננים ומתייגעים להגיע לתכונת האהבה של הכוח העליון, כדי לגלות אותו בקרבנו. זוהי בעבורי התפתחות רוחנית.

ללימודי הקבלה הגעתי אחרי שעברתי אכזבות גדולות. הרגשתי ששום דבר לא משתנה לטובה באמת, לא משנה באיזה שיטה אנקוט.  איך יכול להיות שאנשים לא נעשים יותר טובים? הרגשתי שהעולם ממשיך להתדרדר והריקנות שבליבי גדלה והלכה ככל שראיתי יותר ויותר רוע וסבל סביבי, כי חשתי שעוד רגע הכול מתפרק ונעלם. 

אם יש בכם הרגשה דומה, שיש בכם ריקנות שלא נותנת מנוח, שאיכשהו אתם לא מקבלים תשובות מספקות על מהות החיים, אם כך אתם מרגישים, חוכמת הקבלה היא בשבילכם. 

אחרי שוויתרתי, מצאתי. בטעות, במקרה. חוכמת הקבלה מסבירה שבכל אדם יש "נקודה שבלב" שהיא הרצון של האדם להכיר את תכליתו ולהגיע לקשר עם שורשו, עם המקור שיצר אותו. 
בכל בני האדם קיימת נקודה שבלב, אך ברובם היא עדיין רדומה, אצל חלקם היא לא מתעוררת משום שהם מסופקים בחיים שקיבלו ובאחדים, ומספרם עולה מיום ליום, היא לא נותנת מנוח או שלווה. הנקודה שבלב היא קריאה מהנשמה.

ללמוד את חוכמת הקבלה זה אומר להיות בחברת אנשים שמרגישים כמוך, וביחד ללמוד את המסתתר מאחורי המציאות, את הכוחות שמפעילים אותנו ואת משמעות ומטרת הבריאה. 
שרשרת ארוכה של מקובלים מימי קדם העבירו מאחד לשני את סודות היקום- פנימיות התורה- שלבי המסע הרוחני שכל אדם צריך לעבור כדי לממש את עצמו ולהכיר את בוראו. הם עטפו את הקבלה במסתורין ובמיתוסים כדי להרחיק את ההמונים עד לרגע שבו האנושות תגיע לנקודה בהתפתחותה שבה היא תזדקק לחוכמת הקבלה. 

כיום האנושות מגיע לנקודת אל חזור. מהריקנות הפנימית באנשים ועד חוסר יכולתה להסתדר, לחיות בשלווה. האגו האנושי הגיע לכזאת רמת התפתחות שעוד מעט הוא יהרוס את כדור הארץ וכולנו נטרוף אחד את השני. 
כולנו, כאנשים פרטיים וכחברה אנושית שלמה, זקוקים לשיטה שתעזור לנו לאזן את הטבע האנושי,  
להסתדר עם אנשים אחרים, ולתת לנו תשובות אמיתיות על מהות החיים. כדי לשרוד, חייבת האנושות להתפתח ולהתקדם רוחנית, ולהגיע לאיזון עם עצמה ועם הטבע.

הטבע בגימטריה שווה אלהים. 
לימודי הקבלה מכירים לנו את הכוח הפועל בטבע ואיך להיות איתו בשותפות. בואו ללמוד את חוכמת החיבור, את סודות החיים, ללמוד לאהוב ולגלות את הנשמה. 

לא זכורים לי פרטים רבים על אבא  שלי. הוא נפטר מן העולם הזה עוד בהיותי ילדה. היה שתקן ומסוגר מאד מטבעו ועוד הרבה יותר לאחר שכל משפחתו הגרעינית ואשתו האהובה נספו בשואה, והוא, ניצול יחיד, כואב וכועס את עצם היותו. הייתי בתו הראשונה בעת זקנתו.  

אבא לא היה יהודי שומר מצוות או מסורת. בתקיפות נדחה מכל אלו במיוחד אחרי האובדן הנורא. גם לפני האובדן התרחק מהם אף שהיה נצר למשפחה מרובה מאד בילדים, שבעה עשר במספר, ולאב נוקשה וחרדי. מהמעט שדיבר ניתן היה להבין שאמו הייתה עיוורת, גיששה את דרכה בעלטה אל ילדיה הרבים כמו אל אינספור כפתוריה שבחנות הדיסקית הקטנה, ממנה ראתה המשפחה את המעט שבמעט להכרחיות, רק כדי לשרוד. 

את שמותיהם של בני משפחתו לא אדע. אלא שהשמות מתחלפים, גם הגופים, אבל המהות הפנימית שהביא משם, אף שמבלי יודעין ובהכחשה גמורה, עדיין נשארת. הלב היהודי השבור שיש עמו כאב גדול וגם עדינות נפש וכיסופים לאהבה. הרגשתי אז, והיום אני יודעת, שמהות זו היא לב לבו של העם היהודי ומכאן אף נגזרו ייעודו, תכליתו וגורלו. דורות דורות שגדלו בעברם הרחוק מאד למציאות רוחנית של הכרת הבורא דרך חיים של "ואהבת לרעך כמוך" המשיכו להיכסף למהות הזו גם לאחר שנפלו מגדולתם וגלו מארצם. לכל אורך ההיסטוריה ליוו אותם בהיחבא ואחר כך גם בגלוי יחידי סגולה ששמרו על קשר קרוב תוך השתוות הצורה ממש עם הכוח העליון וניסו "להוריד" לכלל את המשנה, החכמה והפרקטיקה של חיבור עם הכוח העליון דרך החיבור והאהבה בין בני האדם – מאהבת הבריות לאהבת השם. אף שפעמים רבות זוהו המקובלים עם הדת הרי ששיטתם אינה דת כמו שאנו תופסים אותה היום, כי אם שיטה, דרך, בה ניתן לצעוד למי שחפץ ליבו ביציאה מהעולם הזה, מעצמו, לעולם הבא של שלמות, אהבת אדם ובורא.

כשאני מנסה להיזכר בימיי כיפור שעברתי מאז ילדותי, עוברים לנגד עיניי תמונות של שקט ברחובות, מכוניות לא נוסעות, המון אנשים יוצאים ונכנסים לבתי הכנסת, אין רדיו, אין טלוויזיה וכל ההנאות היומיומית אינן בנמצא. משמעות ליום בזה, לא ממש מצאתי אז. הרעיון של לכפר על עוונותיי, לא בדיוק היה ברור לי; הרי חונכתי לומר את האמת, להימנע מלפגוע באחרים ולעשות טוב לזולת, אז על מה נשאר לי בעצם לכפר ביום הזה?

בהסתכלות במקורות היהודים, בלט לי המשפט המדבר על כך שבין אדם לחברו אין יום כיפור מכפר; במיוחד בימי הקורונה הנוכחיים, הוא דיבר אלי יותר מתמיד; תשאלו למה? כי בהיותי עוסקת במדע, תמיד הבנתי בקלות כיצד תופעות חריגות בעולם מתרחשות כתוצאה מהפרת האיזון בטבע על ידי האדם. כך למשל, כשמשמידים או מסלקים את החתולים מסביבות המגורים, העכברים מתרבים בקלות באותו אזור. 

בניסיון להבין את סיבת התפרצות הקורונה, ניסיתי להשליך את החוקיות הזו עלינו, על החברה האנושית, ובמיוחד על החברה הישראלית במצבה הנוכחי וברמות הקורונה הגבוהות בה. שאלתי את עצמי, איזה איזון הפרנו שאפשרנו כך  לקורונה להשתלט עלינו? בהיותנו יהודים, איך זה קשור ליום כיפור, על מה עלינו לכפר בכל הקשור ליום זה?

במשנה במסכת יומא (ח, ט) נרשם "עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר". עבירות שבין אדם לחברו, אינן מצרך נדיר בחברה האנושית; טבע האדם הוא כזה שנוטה להרוויח על חשבון הזולת, אפילו כשעושה זאת בדרך של רמאות. אם כך, במה שונות העבירות שבין אדם לחברו היום יותר מתמיד, בצורה כזו שגורמות ליצירת חוסר איזון חמור כמו ההתפרצות ההולכת וגוברת של הקורונה?  

בניסיון להיזכר במה שקראתי לא מזמן לגביי שנאת חינם בכל הקשור ל-ט' באב ולסיבות לחורבן הבית, נראה שעליתי על התשובה. העבירות שבין אדם לחברו הגיעו היום לממדים גדולים בהרבה לעומת מה שהיה קיים בחברה שלנו עד כה; שנאת החינם השוררת כרגע בינינו, בצורת הפילוג החמור בין שמאל ימין, בין המכירים במגיפה לשוללים אותה, בין דתיים לחילונים ולא רק, הם חלק גדול מן העבירות עליהן אין כפרה אף לא ע"י תפילות יום כיפור, והן שמאפשרות לחוסנה של האנושות להיות במצב רעוע המאפשר את התפשטות הנגיף. 

הרבה מחברי החלו להתעניין לאחרונה באופן בלתי מוסבר בלימודי קבלה, מה שהביא אותי לשאול את עצמי, אולי אני מחמיצה משהו? כדרכי, פניתי ל"רב גוגל", בניסיון לקרוא ולהבין על מקובלים וקבלה. על ההתחלה נגלו לפני תמונות של רבנים מקובלים; הופתעתי בגדול! 

ראיתי את תמונותיהם של הרב קוק, של בעל הסולם, של המקובל הרב ברוך אשלג, של הרב חיים כהן (חובש הקסקט) ושל מקובלים נוספים, כשכל אחד מהם נראה כאברך או כאדם דתי מן השורה, ללא כל קשר למספר העצום של תלמידים שנהרו אחריו וללא כל סממן חיצוני כזה או אחר שיעיד על גדלותו הרוחנית.

מהתעמקות נוספת בקורות חייהם, התבררה לי עובדה מפתיעה נוספת, לא פחות משמעותית. בניגוד למה שידוע שתלמידי חכמים "תורתם אמנותם", הרי שדווקא אותם מקובלים ענקיים עבדו לפרנסתם, ואף חייבו את תלמידיהם להקפיד על כך.

האר"י הקדוש למשל, עבד כסוחר תבלינים. כשהגיע לצפת הוצאה לו מישרת הוראה בבית המדרש, אך סירב להרוויח מהעברת הידע הרוחני לתלמידים. בעל הסולם, רכש טרם הגעתו לארץ מכונה לעיבוד עורות, כדי לעשות לפרנסתו. לימים, בהיותו בירושלים וכשנתגלה שם כמקובל, התבקש ללמד בישיבת חיי עולם, שם השתכר לירה אחת(!) בנו, המקובל הרב ברוך אשלג, התפרנס מעבודה בבניין ובסלילת כבישים. המקובל חיים כהן, עבד כל חייו במחלבה ממנה התפרנס ושבעטייה זכה לכינוי "החלבן". 

ההקפדה של המקובלים עם תלמידיהם בדבר חובת הפרנסה דרך עבודה, לא בכדי הייתה. היא היוותה חלק מההתקדמות הרוחנית הנכונה. כתב על כך הרמב"ם: "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חִלֵּל את השם וּבִזָּה את התורה וְכִבָּה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא.." והוסיף בכותבו על דברי תורה "אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן. ועוד צוו ואמרו: אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון וסוף אדם זה שיהא מְלַסְטֵם את הבריות". מכאן, מכאן, שהעבודה הרוחנית הנכונה על פי המקובלים כוללת עבודה לפרנסה, ואין לה תחליף.

הרב"ש נישא בגיל צעיר כדי שיוכל להצטרף לשיעורי הקבלה של אביו. הוא עבד בעבודות כפיים על מנת להתפרנס, לא בעבודות שמצריכות מחשבה כדי שיוכל תוך כדי עבודת הכפיים להגות בחומרי לימוד הקבלה. קבוצת לימוד הוא פתח על פי דרישת אביו מהסיבה שניתן לגדול רק כשמגדלים "קטנים" ממך.

יומו התחיל בחצות הלילה בלימוד עצמי, בשעות הבוקר המוקדמות מאוד תלמידיו הגיעו ללמוד במחיצתו. לאחר השיעור הם יצאו למלאכת יומם. הרב"ש דרש מתלמידיו להתפרנס למחייתם. הרב"ש ידע לדבר עם כל אחד בשפתו. מעבודתו עם פועלים בבניין, בכבישים הוא רכש סלנג ויכול היה לשוחח עם אנשים פשוטים בשפתם, עם מקובלים יכול היה לדבר בשפתם.

הרב"ש, שגדל בצלו של אביו בעל הסולם, החשיב אותו לגדול המקובלים. הוא נהג לכתוב את הדברים ששמע מאביו, את המקבץ הזה שכתב, הקרוי "שמעתי" הוא מסר לתלמידו האהוב הרב הד"ר מיכאל לייטמן שהביאו לדפוס. את תלמידיו הוא לימד מכתבי אביו שאותם החשיב מאוד.

כשם שאביו דרש ממנו כך הוא דרש מתלמידו הרב הד"ר לייטמן להביא תלמידים וללמדם. הרב לייטמן אסף 40 תלמידים מת"א, חילונים מוחלטים. על פי דרישת הרב"ש הוא חילק אותם לקבוצות והחל ללמדם בת"א. כשהרב הד"ר לייטמן ביקש מהרב"ש לדעת מה ללמדם הרב"ש החל לכתוב מאמרים, שהתחילו בראשי פרקים שכתב על נייר כסף מתוך חפיסת סיגריות בזמן נסיעה ושיחה עם תלמידו הרב הד"ר לייטמן.

לקראת כל שיעור הרב"ש הוציא מתחת ידיו מאמר, כך במשך 6 שנים. מאמרים אלה היו התשתית לשיעורים שלימד הרב לייטמן את תלמידיו. את המאמרים הללו אסף הרב הד"ר לייטמן לכתבים. במאמרים אלה פורש הרב"ש בשפתו המיוחדת את שיטת תיקון האדם והעולם, הוא מלמדנו איך נוכל עוד בחיינו לעבור מהעולם הזה הגשמי, לדרגת העולם הרוחני. במאמרים האלה הוא ביטא את כל העבודה הפנימית של האדם כדי להשיג את מטרת חייו. במאמרים אלה מוצאים כל מה שהאדם צריך כדי לעלות במדרגות הסולם כדי להגיע לעולם העליון. כתבי הרב"ש הם תרומה אדירה לעולם כולו.

ובכן, מדובר ברב יהודה לייב אשלג הידוע בכינויו בעל הסולם. הספר מספר על חייו. הרב היה מקובל גדול שזכה לכתוב את הפירוש לספר הזוהר, הספר המרכזי והחשוב בתורת הקבלה. בנוסף כתב בין השאר את הספרים תלמוד עשר הספירות, כתבי הדור האחרון ועיתון האומה. 

בתור חילונית, ניגשתי ישירות אל הכתבים שנראו לי  "מודרניים" ונגישים. כשהתחלתי לקרוא אותם פשוט נדהמתי. מעבר לעושר השפה ועמקותה, לא יאמן שכתב אותם אדם חרדי מתחילת המאה שעברה. להפתעתי, או שלא מאחר וקראתי על דמותו המרתקת, כתבי הדור האחרון כתובים על העתיד! הם מנתחים אחד לאחד את סוגי המשטרים הקיימים, סדרי החברה ומידות האדם ובעיקר מציירים תמונה על החברה העתידית שאמורה להיבנות מעם ישראל. הוא מדבר שם על ממשל וחינוך ובעיקר על טיב היחסים בין בני האדם.

לקרוא את דבריו, ניתוחיו ובעיקר את חזונו היה יותר אקטואלי וודאי יותר מחכים מכל הפרשנויות בני זמננו. מדוע הקומוניזם נידון לכישלון וגם הקפיטליזם. הוא מנתח את הטבע האנושי ואיך האגו יהרוס אותנו עד היסוד אם לא נאזן אותו. את יחסי הכוחות בחברה ואיך הטבע יחייב את האנושות להגיע לחברה יותר אלטרואיסטית! 

אבל מה שהכי אהבתי היה את עיתון האומה. תארו לכם בבקשה – לפני שהמדינה הוקמה אדם דתי אורתודוקסי, הדפיס עיתון שזה היה המניפסט והפסקה הראשונה שלו – "עיתון זה 'האומה' הוא יצור חדש, ברחוב היהודי: עיתון שהוא בין מפלגתי". ואם תשאלו, מה הפירוש של עיתון 'בין מפלגתי'? איך יתואר עיתון, שיוכל לשמש כל המפלגות ביחד על אף כל הניגודים והסתירות שביניהם?" איך באמת? אתם יכולים לתאר לכם עיתון כזה? גישה כזאת לחיים בישראל? 

"גם זה ברור, שלמאמץ הכביר הדרוש לנו בדרך החתחתים שלעומתנו, צריכים אחדות איתנה ומוצקת כפלדה מכל אברי האומה בלי שום יוצא מהכלל." אני קראתי את המילים שלו בפליאה ועם דמעות בעיניים. כמובן שהרעיון היה בלתי יעלה על הדעת, הלשינו עליו לשלטונות והעיתון נסגר. הניסיון לאחד את העם – לא משנה איזה דעה פוליטית, איזה סגנון חיים כולנו חייבים להתקרב אחד לשני ולעבוד ביחד מעל לכל ההבדלים כדי לשמור על טובתו ושלומו של עם ישראל – היה חתרני לזמנו. 

מבחינתי, אז כמו היום, זהו הפתרון היחידי בשבילנו בישראל, לחיות כעם שהוא משפחה או להתפורר. במיוחד היום. ידעתי שאני לא נמשכתי אל דבריו סתם ואני ממליצה בחום לקרוא את הכתבים האקוטיים למצבנו היום של האיש המיוחד הזה – בעל הסולם – וגם לשמוע על הפתרונות שהוא מציע ועל השיטה- חכמת הקבלה.

ההתרשמות שלי הייתה מאוד עמוקה. נראה לי שזו הייתה תקופה מאד מרגשת ומלאת הבטחה בעם היהודי. ההתרשמות הזו הותירה בי פינה חמה, סקרנות וכבוד לעולם היהודי התורני, למרות שסגנון חיי היה חילוני. 

אחרי שחקרתי קצת הסתבר שבאמת כך היה. באותה תקופה במאה ה-18 היהודים בפולין והאזור סבלו מאוד מידם הקשה של האצילים והקוזאקים הפוגרומים ורדיפות וכמו כן רבים בעם הלכו שולל אחרי צבי שבתאי, משיח השקר, האכזבה והייאוש בעם היו גדולים.  

סגנון החיים שראיתי בסרט היה בעצם סגנון החיים של תנועת החסידות אותה ייסד הבעל שם טוב – רבי ישראל בן אליעזר זצ"ל. הייסוד של תורת הבעש"ט הם המילים האחרונות אותם אמר לו אביו על ערש דווי – "אל תירא מאיש מלבד מה' אחד. אהוב כל יהודי בכל לבבך וכל נפשך". הבעש"ט ידוע כמייסד החסידות אבל לא דובר רבות על כך שהוא היה מקובל ובדרכו שלו הוא בעצם קירב לראשונה את חכמת הקבלה ופישט אותה בהתאם לזמנו לקהל הרחב. 

הנהגתו של הבעש"ט הביאה תקופה חדשה שבה גם תפילתם לעבודתם של האנשים הפשוטים זכתה להערכה ולמקום בעבודה הרוחנית. אמונה טהורה, שמחה, ענווה היו הערכים שהוא טיפח וגם נתן לכל סוגי היהודים, גם הפשוטים ביותר, תקווה  שעבודתם ותפילותיהם הפשוטות חשובות ומשמעותיות. מכל רחבי העולם היהודי נהרו אליו כדי לשמוע את דבריו, תפילותיו ולהתחדש ברוחו. 

הבעש"ט החל לדבר עם העם על גאולה פרטית, שכל אחד מהם צריך להגיע לגאולה משלו לפני שתהיה גאולה כללית. כלומר שכל אדם צריך לחדש את הקשר עם הניצוץ האלוהי שבו, שכל אחד תורם במציאת הקשר שלו לאלוהים בכל רגע ומצב בחיים, לגאולה הכללית של כל העם. כמו כן, הוא דגל בהתרחקות מסגפנות ולעבוד בגשמי. בחיים כאן ועכשיו בשמחה, בענווה, וביושר. שהעבודה הרוחנית האמיתית היא דווקא ההתנהלות שלנו בחיים מול מצבים ואנשים אחרים. את הכינוי שלו הוא קיבל לאחר שביצע נסים רבים. 

ללא ספק הלוואי עלינו היום מנהיגים ומורי דרך כאלה. לא משנה  אם אתה דתי או חילוני. להשרות תקווה ושמחה באנשים, לגרום לכולם להרגיש ולהבין שכל אחד מהם חשוב והכי חשובה התנהלותם – טיב היחסים והקשרים בינינו – זה להביא את מהות תורת הקבלה לעם ולגרום לגאולה להתקרב לכולנו. 

תורת הקבלה – בואו לגלות.

מיהו מקובל? מקובל הוא אדם החוקר את הכוחות שבעולם. את החוקים הרוחניים והסיבות לכל הדברים ומבקש להגיע להשגה של הטבע העליון. נשמע כמעט.. מדעי. 

כל מקובל חי לפי שורשו. הייחוד שלו מובע אפילו יותר מאנשים רגילים. אחד המקובלים האהובים עליי הוא הרב קוק. המקובל שהיה משורר!! בלשונו הפיוטית הוא נוגע ישר בלב ומבעיר להבה גדולה של חזון ותקווה. לא משנה אם אתה דתי או רוחני, הוא כל כך מלא ברגש שאתה יכול בטבעיות להשתתף ולהזדהות. 

הרב קוק או הרא"ה נולד במזרח אירופה. הוא היה רב בלטביה, עלה לישראל בימי העליה השנייה ולימים ייסד את ישיבת מרכז הרב ולימים היה הרב הראשי לישראל. הוא תמך מאד בציונות ונחשב לאבי הציונות הדתית. למעשה אפשר לומר שמשנתו ורעיונותיו השפיעו רבות על יסודות התאולוגיה הדתית ומדבריו עולה שהוא ראה בחידוש ההתיישבות בארץ את פעמי המשיח וראשית הגאולה לעם ישראל. דעותיו היו במקרים ותחומים רבים מאד יוצאי דופן לעומת הרוח השמרנית האורתודוקסית של זמנה. הוא אף אמר במפורש -"הישן יתחדש, והחדש יתקדש" ובכך סלל את הדרך לתקופה חדשה. 

הוא הביע בהגותו הרבה רעיונות יפים. למשל – כדי להגיע לאמת מוחלטת יש לשלב את כל השיטות והדעות הקיימות  ולתת לכל אחת את מקומה מתוך הבנה שכל הצדדים צריכים ונבנים זה מזה. נשמע כמו משהו שהיום במיוחד היינו צריכים ללמוד, הלא כן? אני באופן אישי אהבתי מאוד את הרעיונות שלו לגבי אלוהים, הטבע והבריאה. איך שכל אדם צריך לראות את היופי בחייו ובטבע ולהשתתף בתהליכים ההיסטוריים והמדעיים של תקופתו. שחייו של כל אדם הוא מסע ייחודי המוביל מאהבת האדם ואהבת ישראל לאהבת ה'- הכוח המאחד היחיד מאחורי כל המציאות. 

הרב קוק הושפע מאוד במיוחד מתורת האר"י ומהרמח"ל ואף המהר"ל מפראג. הגותו ורעיונותיו עולים בקנה אחד עם רבים ממהות הגותם הקבלית העמוקה. לאדם מן השורה, שלא מכיר ואולי לא אפילו מתעניין, הגותו וכתביו נותנים רוח חדשה, תקווה וטעימה מתוקה של הרגשה שקיים משהו גדול יותר מהקיום הפיזי הרגיל ויותר מכך שלקיום שלנו, עם ישראל, יש מקום וחשיבות גדולה לאנושות ולכל העולם. 

"צריך שכל איש ידע ויבין, שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו, ואין איש שאין לו נר. וצריך שכל איש ידע ויבין, שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים, ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו"

תודה שחיית בינינו והדלקת עבורינו נר גדול. 

חכמת הקבלה – בואו לגלות